התמודדות לילית עם תינוק

לקום בלילה לתינוק צורח זה רגע קשה. אתם קמים אל התינוק שלכם ומתים מעייפות בעצמכם, מתחננים שיקרה איזה נס ותוכלו לחזור למיטה. אפילו חיילים בתקופה של שמירות ליליות על מגדלים באמצע שומקום יודעים – יש לי X זמן לישון ויש לי X זמן להיות ער. הורים לתינוק לא יכולים ליהנות מהביטחון הזה. הם קמים לגוזל שלהם בפעם הרביעית בשלוש לפנות בוקר, אחרי מי יודע כמה לילות שבקושי הצליחו לישון, ואז מתחילה חתיכת התמודדות הדורשת את מלוא נוכחותם. כאשר יחזרו למיטתם לא ידעו אם יש להם שלוש שעות של מנוחה או שלוש דקות. כמובן שיש מקרים קלים ומקרים מאתגרים יותר, כמובן שיש חשיבות לטמפרמנט התינוק, לנסיבות ארעיות כמו תינוק הסובל מגזים או מחוסר נוחות פיזית, וכמובן - יש חשיבות רבה לתפקוד שלנו בסיטואציות הללו.

למרבה הפלא, איכות התפקוד של הורים בשתיים בלילה מול תינוק בוכה פחות קשורה למידע קונקרטי שיש להם או אין להם אלא בעיקר למצב רגשי. קחו את כל ההורים שיצאו מדעתם אתמול באמצע הלילה, קחו מהם את תחושות הכישלון והאשמה והם יתפקדו מצוין. לפיכך ברשותכם, בואו נניח כעת לצורך בחיפוש אחר מתכון מנצח בדמות "עשה/אל תעשה" ונתמקד במה שמייצר מצב רגשי מאוזן, כלומר - בהגדרה נכונה של הסיטואציה.

מהי ההגדרה הזאת? מה חשוב שנדע על הסיטואציה הזאת כדי לתרגם את הידע לפעולות אפקטיביות? מה עלינו לדעת כדי להימנע מתחושות כישלון ואשמה?

רגע המבחן
דעו לכם הורים – אתם במבחן. אבל על מה בעצם אתם נבחנים? המבחן הראשון שהיצור הזעיר הזה מגיש לכם הוא מבחן "איבוד השליטה". הוא מעוניין לדעת שמה שלא יהיה, לא יגרום לכם לאבד שליטה. הוא מעוניין להבטיח לעצמו, לפני הכול, שיש לו על מי לסמוך, שה"עולם" – אתם ההורים שלו - ידידותי ולא מאיים, ושה"עולם" הזה לא מתפרק כאשר הוא רעב ולא מוצא את הפטמה, כאשר הוא עייף ולא מצליח להירדם, כאשר חם לו או קר לו.

אומרים ובצדק שחוסנו של אדם נמדד ברגעים הקשים, והנה לכם ההזדמנות לנסוך בתינוק שלכם ביטחון בעודו חווה אתכם כהורים יציבים ובעלי חוסן פנימי. אתם לא נבחנים על התוצאה אלא על הדרך: בין אם הייתה זו התעוררות של רבע שעה או של שעתיים, בין אם הוא בכה הרבה או מעט, הציון "עובר" שתקבלו מהבייבי שלכם יהיה תוצאה של אופן ההתמודדות – האם נשארתם שם בשבילו גם ברגעים הקשים? האם לא התפרקתם? האם לא כעסתם על עצמכם? האם לא כעסתם עליו? הורים, זהו המבחן.

מרגע שעברתם את המבחן בהצלחה, יותר או פחות, לא תעמדו מולו שוב. ודאי לא מול המבחן הספציפי הזה. התינוק קיבל את הביטחון שהיה זקוק לו ולכן ההתעוררות הבאה שלו תהיה נינוחה יותר ופחות תובענית. במילים אחרות, הלילה או מחר בלילה קומו אל התינוק כאשר המשימה הראשונה שלכם תהיה להרגיע את עצמכם ולא את התינוק.

קורה אצל כולם
אנחנו חיים בעולם מודרני שופע מידע, ולראיה - תוך חצי דקה מרגע זה כל אחד מכם יכול למצוא ברשת פוסט של הורה נדיב שמשתף בקושי שלו. אך למרות הפתיחות שהעידן המודרני מזמין עבורנו - אווירת השיתוף, הפרגון לביטוי קשיים וחולשות – עדיין מרבית ההורים יצנזרו מידע שעשוי "להוציא אותם" הורים לא טובים. יתרה מכך, אתם שמתעוררים ארבע פעמים בלילה לתינוק שלכם, קמים בבוקר למקום עבודה שבו תפגשו הרבה חברים טובים שעברו התמודדות די דומה לפני שנה או שנתיים, אבל היום הם נראים חיוניים ונמרצים כאילו לעולם לא עברו את מה שאתם עוברים כעת. שוב תבינו מכך שהבעיה אצלכם ורק אצלכם, שאתם הורים לא טובים, לא בשלים, בלתי ראויים. מעשים קיצוניים של הורים יושבים בדיוק על התחושות הללו ולכן חשוב לדעת – אתם בסדר!!!

לא קורה אצל כולם
לצד הידיעה ולפיה גידול תינוקות לא מקל על כולנו את החיים בלילות, תנו כבוד למקרה הייחודי שלכם. יש תינוקות בעלי טמפרמנט 'סופר' מאתגר וההתמודדות עמם עשויה להיות מתישה פי כמה. אם אתם מרגישים חסרי אונים מול תינוק תובעני וחסר מנוחה באופן מיוחד, אם עולה בכם המחשבה שהמקרה שלכם הוא מקרה "אחר", יתכן שאתם לא טועים. טוב כמובן להתייעץ, לקבל הדרכה, אך לפני הכול, תרשו לעצמכם להכיר בכך שאתם מתמודדים עם סיטואציה מאתגרת במיוחד. התחושה הזאת של "אני קורסת/מותשת/מיואשת" מזמינה תחושות קשות של כישלון ואשמה נוכח עדויות מהסוג של "גם אני עברתי את זה" מצד הורים מנוסים.

הבכי לתינוק הוא שפה
גוף האדם מתוחכם, הוא יודע לסמן לנו על מצוקה (חום גוף למשל) ולכן תסמכו על גופו של התינוק שלכם שאם הוא יהיה במצוקה, הוא ידע להודיע לכם על כך. "בכי" של תינוק - במרבית המקרים - אינו מעיד על מצוקה ממשית. הבכי לתינוק הוא שפה, אין לו דרך למעט באמצעות בכי כדי לבטא תחושות כמו: "אוף... היה לי נעים, למה סובבו אותי עכשיו?!!!", כמו גם לסמן לנו שהוא רעב, צמא או עייף.

כמובן שחובה עלינו לגשת אליו ולספק את צרכיו הפיזיים והרגשיים. עם זאת כדאי גם שנדע שקיים פער גדול בין ה"רעש" הדרמטי כפי שאנו חווים אותו לבין החוויה הסובייקטיבית של התינוק. הורים אשר לא מודעים לפער הזה פועלים מתוך לחץ ומפעילים מעורבות יתר שמגבירה את אי השקט של התינוק: הנדנוד ההיסטרי, שינויי התנוחה כל שתי שניות, המאמצים המתישים למצוא את התנוחה המרגיעה, כל אלו מעכבים את זמן החזרה שלנו למיטתנו החמה.

עניין של זמן
כאשר שעות שינה רבות נמנעות מכם ההורים אתם ודאי מתקשים לראות כיצד תצליחו לסחוב שבוע נוסף באופן דומה. מכאן גם הקושי להתעודד מעדויות של חברים בעלי ניסיון על כך שזו תקופה והיא תעבור, ושבעוד כמה חודשים תחזרו לישון חמש שעות רצוף, ואולי אף יותר. אף על פי כן, דווקא בשל ההתמודדות הלא פשוטה הזאת – שלפעמים מרגישה לכם נצחית – חשוב לזכור שהאתגר אכן זמני לחלוטין, על אחת כמה אם אתם הורים לילד ראשון שכן אז ההבנה הזאת כלל לא קיימת.

בשביל זה יש סבא וסבתא
אחת לשבוע, אם אפשר, תנו להורים שלכם לאפשר לכם ליל מנוחה. יש הורים שלא מוכנים לקבל מההורים שלהם את העזרה הזאת בשל החשש שסבא וסבתא לא יסתדרו עם התינוק או שהתינוק לא יסתדר עמם. יתכן מאוד שחששם אינו לחינם, ועם זאת, יש סדרי עדיפויות ובתוכם אבא ואמא שאחראיים על התינוק שלהם לילה-לילה ולשם כך הם זקוקים ל"תדלוק" מדי פעם.

בשורה תחתונה החשוב הוא לזכור שלא הכול בשליטתכם. את הטעויות הכי גדולות עושים הורים בעודם חשים נכשלים ואשמים.


הכתבה פורסמה במדור ההורים של ynet ב- 27/5/13

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com