שלום לכם, שמי דני, יליד 73, אב לשני ילדיי המתבגרים, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, כותב במגוון נושאים, אקטואליים ואחרים, מחבר הספר אלוהים בגובה העיניים, מנהל את הפורום הזה משנת 2010. 

 את הפורום סופר דדי הקמתי במקביל לכתיבתו והוצאתו לאור של הספר אלוהים בגובה העיניים. בעקבות פניות ובקשות של הורים התחלתי לקבל הורים לפגישות ייעוץ. בעבר הייתי עושה את זה הרבה. היום, מפאת חוסר זמן, פחות.

במהלך השנים צברתי ניסיון רב בעבודה עם ילדים לקויי למידה, בעלי צרכים מיוחדים, ילדים בכלל ומבוגרים נפגעי נפש. בין היתר היתה לי הזכות להיות גנן לשלושים ילדים מקסימים בגן טרום חובה. השנה הזו חיזקה בי את מה שחשבתי תמיד על ילדים:

מדובר בבני אדם יפים במיוחד, טובי לב, נקיים מסטריאוטיפים ודעות קדומות, כל ילד יחיד ומיוחד, לכל ילד הסגולות שבו, וכפי שאי אפשר לומר על השוקולד שהוא טעים מהמלון, כך אי אפשר לומר על הילד המצייר יפה והקשוב במפגשים שהוא צועד בנתיב ראוי יותר מהילד המרחף במחשבות או מהילד התזזיתי שאוהב לרוץ כל היום ולא מתעניין בשום תוכן שמכתיב הגן.

וההורים, טובים ממה שהם אולי חושבים, הם שחידדו לי את התשובה לשאלה שמרתקת אותי בשנים האחרונות: למה היום, דווקא היום, התפקיד ההורי נעשה מאתגר כל-כך? ובכן, כנסו לכל גן עירייה בשעה 16:15 והביטו על ההורים סביבכם או על עצמכם: כמה אנחנו רואים היום את הילדים שלנו, כמה כבוד לכל מה שהילד אומר, לכל ציור שהילד צייר, כמה כבוד לחיבוק החם ולמערכת היחסים, כמה, בעצם, אנחנו חברים של הילדים שלנו, במובן הטוב של המילה "חברים".

אבל אז, כאשר הילד מתחיל במו"מ, מבקש ללכת לחבר ואנחנו לא בעניין, מבקש ללכת לגינה ואנחנו לא יכולים, ואנו מצדנו עושים את תפקידנו כהורים מציבי גבולות שמכתיבים סדר יום, זה בדיוק המקום שבו אנו חשים בבטן את "המעבר החד" המוכר כל כך והלא פשוט לצליחה. הוא המעבר בין היותנו חברים של הילדים שלנו לבין היותנו הורים הנדרשים להיות גם "רעים" לפעמים, והוא המעבר החד שההורים של אתמול בכלל לא הכירו. עבורם היה זה הדיסטנס הקדוש שעשה את העבודה ולכן קל היה להם להיות הורים "חזקים". ומתוקף היותם חזקים הם קיבלו את שיתוף הפעולה של הילד.

ההורים של היום להבדיל יקבלו את שיתוף הפעולה של הילד מתוקף היותם חכמים: מבחינים בניואנסים, מכירים בצרכים הרגשיים של הילד אבל גם מזהים מניפולציות, מקבלים את הילד כמו שהוא אף שלא מקבלים כל התנהגות, מכירים בכוחה של מילה אך גם בחולשתה. אז מה... איך עושים את כל זה?

אז כמי שלא מאמין במתכונים אבל בהחלט מאמין בשינוי שהוא תוצאה של הבנה חדשה, אני מקפיד להנחות את ההורים ראשית "מה לראות" ורק אחר כך "מה לעשות".

אני מזמין אתכם לבקר בפורום הייעוץ שבאתר זה, בו תוכלו לזהות - כמעט בכל תכתובת - את שני השלבים שתיארתי לכם כעת. תשובותיי להורים, מעמיקות ככל שתהיינה, רובן ככולן בחזקת התשובה החלקית. את התשובה המלאה לאתגר הגדול – איך לגדל את ילדינו בהנאה – תמצאו במדריך להורה המודרני - אלוהים בגובה העיניים.

שלכם, דני

בכי מניפולטיבי, להבדיל מבכי של תסכול ופורקן, נועד להפעיל לחץ על ההורים כדי לקבל דבר מה. הורים חזקים וסמכותיים הם הורים שלא מבקשים מהילד דבר במצבים האלה. ודאי שאינם מבקשים שיפסיק לבכות. כי ברגע שהילד שלי מבין שחשוב לי שיפסיק את הבכי, הוא מקבל ממני, בו במקום, קלף חזק לניהול משא ומתן: אני מפסיק לבכות – אתה, אבא, מספק את רצונותיי. אתה לא מספק את רצונותיי – אני ממשיך לבכות"  אלוהים בגובה העיניים

© כל הזכויות שמורות לסופר דדי - דני גיל - הדרכת הורים.  דוא"ל: danigil100@gmail.com